<h1>סמ"ג לאוין סימנים ר"מ—רמ"א</h1>
<h2>דף טז.</h2>
גרסינן בפרק אילו הן הלוקין (מכות ט"ז א') אמר אמימר הילכתא נדר שהודר ברבים יש לו הפרה על דעת רבים אין לו הפרה, ואפילו ללישנא דגרסינן בפרק השולח (גיטין ל"ו א') "אפילו" למאן דאמר נדר שהודר ברבים יש לו הפרה על דעת רבים אין לו הפרה, מכל מקום לא בא לפסוק שלא יהא הפרה אלא בעל דעת רבים אבל להודר ברבים יש לו הפרה (גיטין שם תד"ה אמר ע"ש) וכן פסקו הגאונים, ונדר שהודר על דעת רבים אין לו הפרה אלא לדבר מצוה, דאנן סהדי דלרבים ניחא להו לקיים המצוה (תד"ה אבל) כי ההוא מלמד תינוקות דהוה פשע בינוקי להכותם מכה רבה ואדריה רב אחא על דעת רבים ואהדריה דלא אישתכח דדייק כוותיה (גיטין שם). וגרסינן בפרק השולח (מ"ו א') וכמה רבים רב נחמן אמר שלשה רבי יצחק א(ו)מר עשרה, ופירוש רבים שמזכיר שם פלוני ופלוני אבל רבים סתמא או יחיד יכול חכם להתירו (שם ל"ו א' תד"ה אבל). והא לך לשון רבינו שמשון (גיטין מ"ו א' תד"ה רב ע"ש) נראה דעל דעת רבים לא בעי אלא שנים דבפרק שבועת הדיינין (שבועות ל"ט א') כשאמר להם משה לישראל הוו יודעים שלא על דעתכם אני משביע אתכם אלא על דעת המקום ועל דעתי ופירש רש"י (כ"ט ב' ד"ה אלא) דהיינו על דעת רבים אמנם לפי טעם זה אין היתר לחרמות שגוזרין על דעת המקום ועל דעת הקהל ונראה דלא אמר משה כן אלא כדי שלא יערימו כדמפרש שם (ל"ט ב') גבי בית דין משום קניא דרבא, ואם תתמה על דעת יחיד נמי לא יהא לו הפרה כיון דתלה בו נדרו יש לומר שמבטל דעתו משום רבים ולא משום יחיד. עוד כתב בשם רבינו יצחק מה טעם נדר על דעת רבים אין לו הפרה מפני שאין חכם מתיר אלא על ידי חרטה או פתח של נדר טעות כדאיתא בפ"ד נדרים (נדרים כ"ב ב') ועל דעת רבים אין לו הפרה מפני שאין חרטתם שוה אבל לדבר מצוה כולם מסכימים ונחרטים בדעת אחת, אבל בעל שגזירת הכתוב הוא שמפר בלא פתח וחרטה אין לחלק בנדרי אשתו בין ברבים בין על דעת רבים עד כאן לשונו (גיטין ל"ה ב' תד"ה אבל ע"ש), ור"י חולק על זה במצות קידושין (עשין מ"ח דף קכ"ז א' בד"ו).
